קיבל דו"ח ברכבת הקלה למרות ששילם עבור הנסיעה, ויפוצה

1.         בפני בית המשפט תביעת פיצויים בגין עגמת נפש, אשר נגרמה לתובע ע"י שליח הנתבעת.

            מדובר באחת ממסכת תביעות כנגד הנתבעת, סיטיפס בע"מ, שהינה זכיינית המפעילה את שירות הרכבת הקלה בירושלים.

2.         העובדות אינן שנויות במחלוקת, זאת מאחר ואין בידי נציגת הנתבעת כדי להציג גרסה כפי שהתברר כלהלן:

התובע הינו סטודנט אשר רכש כרטיס חופשי שנתי כסטודנט. במקרה אחד, לגרסתו, כאשר עלה על הרכבת הקלה, היה עומס רב סביב מתקן ה"תיקוף". במקום לדחוף את האנשים סביבו, המתין בנימוס עד אשר יכול היה לגשת למתקן בצורה מסודרת. בטרם יכולתו לתקף את הכרטיס שהיה בידו במתקן, פנה אליו הפקח ורשם לו דו"ח. למרות הסברו של התובע ועצם העובדה שלא היה לו כל מניע להימנע מתיקוף הכרטיס מאחר והיה ברשותו כרטיס חופשי שנתי כאמור, רשם לו הפקח דו"ח.

באירוע השני, תיקף התובע את הכרטיס במתקן אשר ציין כי בכרטיסו קיימות "נסיעות תקינות", אולם לא נשמע הזמזום המאשר העברת הכרטיס במתקן. למרות שהתובע הציג את הכרטיס שהיה בידו והמקנה לו נסיעות ללא הגבלה במהלך שנה ולכן לא היה לו כל מניע להמנעמלתקפו, רשם לו הפקח דו"ח עקב אי תיקוף הכרטיס.

3.        נציגת הנתבעת לא הציגה כל ראיה הסותרת את עדות התובע מלבד טענתה כי לפני הגשת התביעה דנן, ביטלה הנתבעת את הדו"חות שנרשמו לתובע.

מכתב ההגנה עולה כי פקחי הנתבעת פועלים לפי סע' 16, 17 ו - 46 ב' ל פקודת מסילות הברזל (דרישה לתשלום חיוב מוגדל לנוסע ברכבת מקומית), התשע"א- 2011 (להלן: "הפקודה") ותקנות 3 - 1 לתקנות חיוב מוגדל (להלן: "התקנות"),תקנה 23 לתקנות קובעת גובה קנס בסך 180 ש"ח, בנוסף לעלות כרטיס הנסיעה והכל כדי לאכוף חובת הנוסע לתקף/לרכוש כרטיס נסיעה על מנת לנסוע ברכבת הקלה.

4.        השאלה שנשאלה במהלך הדיון הינה אם לתובע היה כרטיס חופשי שנתי, הרי כבר שילם באופן גורף עבור כל נסיעה. השאלה הינה "מה חשיבות התיקוף" במקרה דנן? התשובה הינה כי זכות הנתבעת לתשלום בגין הנסיעה מותנית בתיקוף כרטיס הנסיעה. לטענת הנתבעת, אין כל זיקה בין עצם תשלום הנוסע עבור כרטיס הנסיעה (כאשר הכסף כבר בכיס הרשות המוסמכת), לבין פעולת התיקוף המקנה זיכוי כספי כנגד אותה נסיעה ספציפית.

יתכן כי יש לכך משמעות כלכלית למרות החזקת כספי הציבור כערבות כנגד נסיעה. יחד עם זאת, אין הסבר מדוע הקנס למחזיק כרטיס אשר לא עבר תיקוף הינו 180 ש"ח בתוספת 6.60 ש"ח (המשקף את עלות הנסיעה), כאשר הנוסע שילם זה מכבר עבור נסיעתו. אולם, במקרה דנן, אין נפקות ל"תיקוף" מאחר ובבעלות התובע כרטיס חופשי שנתי, אלא אם כן הנתבעת זוכה לתשלום נוסף ביחס לכל נוסע מעבר לדמי נסיעה אשר נגבו מהציבור. אם כן, הדבר לא ידוע לציבור.  אי לכך, במקרה של אי תיקוף כרטיס חופשי שנתי, אינו מלווה בבחינת עושק מהנתבעת את דמי הנסיעה ובהשתמטות מתשלום     fare evasion (ראה סיפא של סע' 9 לכתב ההגנה).

5.        כפי שעלה ממקרים דומים, עמדה הנתבעת בתפקיד רשות מבצעת וכרשות שופטת כאחד, כאשר לא נקבע לנוסע אשר לו נרשם הדו"ח נהלים ל"הליך ראוי" בערעור על הדו"ח. הליך רישום דו"ח וקנס, הדומה לדו"ח חניה בכך שחלה אחריות קפידה לפי סע' 22 לחוק העונשין התשל"ז- 1977, כדי להבדיל מ"הפקעת כספי ציבור" ללא "הליך ראוי", בדרך אכיפת התקנות והפעלת סמכויות הנתבעת באמצעות פקחים, חייבת להיות מלווה ב"הליך ראוי" אשר שוללת אכיפה שרירותית.

חוקתיות חוק נבחנת דרך משקפיי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במקרה דנן

סע' 3-

" אין פוגעים בקניינו של אדם".

סע' 8:

"אין פוגעים בזכויות לפי חוק יסוד זה

אלא בחוק ההולם ערכיה של מדינת

ישראל שנועד לתכלית ראויה ובמידה

שאינה עולה על הנדרש, או לפי

חוק כאמור, מכח הסמכה מפורשת בו".